חומר למחשבה

השעה הייתה 8:00 בבוקר. ידעתי שתוך כמה דקות השוטרים של ארליך יגיעו אלינו. הם תמיד מגיעים ראשונים, ומיד אחריהם בטח ידפקו הכלה של דנינו (בת

ככל שחנוכה מתקרב, היומן הולך ונתפס בערבי לביבות שמהם איש בל ייעדר: בלילה הראשון זה אצל ההורים בצפון, למחרת אצל החמות בדרום, ובין לבין אצל

הבן שלי היה בן ארבע כשהוא ביקש את ה'שמנציקלופדיה'. לרוע מזלי זה קרה בפומבי, וכך הייתי צריכה להסביר איך זה שילד בגיל הזה, ועוד ילד

הייתי בכיתה ד’ כשחבורת הבנות המוכשרות של הכיתה החליטה להמחיז את המדרש המפורסם על ריב ההרים. בצניעות אציין שהורשיתי להצטרף לאותה חבורה מוצלחת של בנות

אנחנו הולכות הערב לרסס גרפיטי. תרצה העבירה לי את ההודעה בנימה שלא פתוחה למשא ומתן, אבל בתוכי ניקרו ספקות: מי בכלל יקרא? ברחוב עוברים ושבים

אם יש לכם תחושה שהחורף הזה שונה מקודמיו, אתם לא לבד: הרבה הורים מרגישים שהחורף הזה הוא בלתי רגיל. אם זה היה מסתכם במפלס הכינרת

באנו לגרש חושך נורא ורוע שאין כמוהו ואין מילים שיוכלו לתאר אותו. כבר חודשיים שאנחנו נלחמים בו בחרבות ברזל, בדמם של אנשים, משפחות וקהילות, בכמויות

זהו סיפור אמיתי לגמרי, אפילו לא טישטשתי פרטים מזהים. קקטוס הקטן נמנם לו על אדן החלון שלנו כבר כמה שנים. הוא היה כזה קטנטן, שחוץ מקוצים

אין ספק שההורות תופסת אצלנו את המקום הראשון. גם אם ברגע זה הילדים שלך בבית עם בייביסיטר ואת שותה קפה בעבודה, זו אשליה אופטית. הם

כשהילד שלכם זוכה במקום ראשון בחידון ארצי, אין אמא גאה ממך. כשהבת מתקבלת לעבודה במקום נחשק, לא רק הגו שלה מזדקף אלא גם שלך. וכשמנהל

כואבת לי הבטן… אני לא רוצה ללכת לבית הספר! מי לא מכיר את התלונה הזו. אילו רק ידענו איך השתבשו העניינים עד כדי כך שחוויה

ילדים זה שמחה, אבל מתישהו הילדים גדלים והשמחה לא תמיד גדלה יחד איתם. אם תרפרפו באלבום התמונות של הילד או הילדה שלכם תראו איך החיוך

בוקר בהיר בין גשם לגשם. פתחנו את החלון וגילינו את העץ הירוק והיפהפה שבדרך כלל משרת אותנו כווילון טבעי, עומד מולנו ערום לגמרי. הענפים החשופים

הדבר הראשון שראיתי היה שהיא עקומה ומאובקת. אחר כך שמתי לב שלמעלה היא קצת שבורה. ובכל זאת משהו לא נתן לי להשאיר אותה על הגדר

אנחנו בעידן שבו חיים בגדול: חושבים בגדול וקונים בענק, ביג טיים. אנחנו מטפחים חלומות גדולים ושאיפות גדולות בכל תחום, החל ברוחני וכלה בגשמי, החל באישי

מה התפקיד הראשון שלך בתור אמא? ענת זרקה לי את השאלה כשהייתי אמא די צעירה ועוד היו לי תשובות מוכנות לשלוף. לחנך! קפצו הגנים הייקיים

אישה אחת בת 96 הלכה לעולמה והעולם עצר את נשימתו. האישה הזו לא הייתה החכמה, העשירה או החביבה ביותר, אבל היא הייתה מלכה. מאות אלפי

לפני שעברנו לדירה החדשה ביררתי קצת על השכנים, אבל לא עלה בדעתי לבדוק מה קורה בקומת המסחר. מהר מאוד מאיר גילה שיש שם חנות פיצה,

נסו לרגע לדמיין אדם שכל החושים שלו הפסיקו לעבוד. הוא לא יכול לראות, לשמוע, למשש, לטעום ולהריח, אבל הרבה מעבר לכך. הוא מאבד את האפשרות

מכירים את זה שיש אדם אחד בשכונה שמעורב בכל פעילות?מניין בבוקר? הוא כבר אירגן. תרופה באמצע הלילה? יש לו גמ"ח. פעילות לילדים בחופש? תפנו אליו.

בתחילה קראו להם מטומטמים, דבילים, אינפנטילים. אלה לא מילים גסות או כינויי גנאי אלא מינוחים מקצועיים שמתארים רמות שונות של מנת משכל והתפתחות מנטלית. הסיבה

אנגלית טובה היא לא לוקסוס. בעידן שלנו, גם אם אתם לא מתכננים להגר לארצות הברית בעתיד הקרוב או הרחוק, עדיין רוב הסיכויים שבשלב כלשהו בחיים

התמצאות במרחב היא יכולת חשובה למבוגרים וגם לילדים. לא רק ימאים מחפשים את כוכב הצפון, כל אדם זקוק לידיעה היכן אני נמצא ביחס לעולם. ידיעה

שני דברים אני יודעת בוודאות: אחד – שאני אמא טובה, והשני – שהילד שלי צריך ללכת מינימום חצי שעה כל יום. לגבי העניין הזה של

תפיסת הכיוונים ימין ושמאל היא יכולת חשובה מאוד לכל אדם, וגם לילדים. ילד שיודע היכן נמצאת יד ימין שלו חווה את גופו, מודע לעצמו, מתמצא

לא פעם נופל בחלקי התפקיד הקשה, לומר להורה שלילד המתוק והמקסים שלו יש פגיעה מוחית. מה פתאום פגיעה מוחית? יש לו רק דיסלקציה, או עיכוב

בין עשרות הילדים המאירים שלנו יש קבוצה גדולה של ילדי תסמונת דאון. איך התסמונת הגנטית קשורה לפגיעה מוחית? ומה זה אומר לגבי האתגר שלהם? כשג'ון

הדבר הראשון שכל אמא רוצה לתת לילד שלה הוא הגנה. בכל פעם שסכנה מתקרבת אנחנו פורשות את ידינו סביב הילד כמעט באינסטינקט, מתוך רצון לשמור

אם הגעתם בחצות רק כדי לבדוק שהשמיכה של הילד לא נפלה, וגיליתם שהוא 'רוקד' ומתפתל במיטה, כנראה שהוא סובל מתולעים, המכה שאינה כתובה בתורה. עד

כמה חיכינו ליום הזה! קנינו ילקוט וקלמר ותלבושת אחידה, והאמנו לגננת ולאמא שכיתה א' זה גן העדן של ילדים גדולים.במוקדם או במאוחר ההתרגשות פינתה את

לפני ראש השנה החלטתי לקבל על עצמי משהו גדול. משהו משמעותי שנוגע לתפקיד הגדול שקיבלתי – להיות אם בישראל.שאלתי את עצמי מה יכול לתרום באופן