כמה חיכינו ליום הזה! קנינו ילקוט וקלמר ותלבושת אחידה, והאמנו לגננת ולאמא שכיתה א' זה גן העדן של ילדים גדולים.
במוקדם או במאוחר ההתרגשות פינתה את מקומה לתחושות אחרות. יש ילדים שמבקשים במפורש לחזור לגן, אחרים פשוט מפתחים כאב בטן. יש גם ילדים טובים ירושלים או כל מקום אחר, שממשיכים ללכת בצייתנות ואפילו בהצטיינות, אבל חדוות הלמידה הולכת ומתפוגגת בהדרגה אבל בהתמדה, ועד כיתה י"ב לא נשאר ממנה הרבה.
מי אשם? תלוי אם שואלים את שר החינוך או האוצר. אני מעדיפה לשאול את הילדים עצמם. רובם לא מתלוננים שהחומר קשה או מסובך מדי, פשוט יצא להם החשק. בעברית קוראים לזה שיעמום.
ככה זה מתחיל:
צלצול. כולם מחכים לשיעור. המורה מגיע. כולם מחכים לשיעור. אבל קודם צריך לקרוא שמות אז בינתיים הילדים מחכים לשיעור. ואז המורה מנסה להפעיל את המקרן והילדים מחכים ומתחילים להרעיש. המורה מבקש שקט והילדים עדיין מחכים שהשיעור יתחיל. כעת המורה חוזר ומסכם מה שלמדו בשיעור הקודם והילדים עדיין מחכים.
משעמם לכם?
גם לילדים.
בעיניי, ההגדרה של למידה היא: מפגש מלהיב עם חומר חדש ומרתק ותהליך מפעים של גילוי. כל השאר זה לא למידה אלא שיעמום.
כשאתם מלמדים את הילדים שלכם תבואו מוכנים, ותייקרו כל רגע שלהם. תדאגו שהתוכן יהיה ברמה אינטלקטואלית שמאתגרת אותם, ותוודאו שזה עדיין חדש ומעניין. תכינו את עצמכם מראש כך שזמן הלמידה יהיה מנוצל עד תום, ושהפעילות שתעשו בה באמת תהיה למידה ראויה לשמה ולא לעיסה, טחינה או מיחזור.
הציון הטוב ביותר עבורנו כמורים הוא עיניים בורקות של ילד שמבקש עוד. כמעט כל ההורים שמשתתפים בתוכנית מאירים זוכרים את הבוקר הזה שבו הילד שלהם העיר אותם עם חפיסת מילים ביד וביקש ללמוד (כנ"ל בשעת ההשכבה אבל אז זה פחות נחמד לנו). אם הילד שלנו מפהק ושואל מתי כבר נסיים ללמוד ונלך לאכול – עבורנו כמורים זה ציון בלתי מספיק.
ועכשיו נעצור, כי זמנכם יקר. צאו למלחמה באויב מספר 1 של הלמידה והוא השיעמום, ורוצו להכין לילד שלכם חומר לימודים חדש ואטרקטיבי.
עיצוב ובניה Odesign