אנחנו בעידן שבו חיים בגדול: חושבים בגדול וקונים בענק, ביג טיים. אנחנו מטפחים חלומות גדולים ושאיפות גדולות בכל תחום, החל ברוחני וכלה בגשמי, החל באישי וכלה במשפחתי ובחברתי. אנחנו הולכים על המקסימום האפשרי, ופחות מזה – קטן עלינו.
והנה מגיע יומם של נרותי הזעירים, ומספרים את סיפורו של הכד הקטן ואת סיפורם של מעטים שגברו על הרבים. מי מאיתנו עוד יודע להעריך ניצוצות קטנים?
כמי שמלווה הורים לילדים עם אתגר התפתחותי, אנחנו מתמודדים עם אתגרים גדולים וכמעט בלתי אפשריים להשגה. מול כל הקשיים אנחנו מתייצבים חמושים באמונה בכוחו הרב של ה…מעט. מעט מן האור, מעט מן הזמן, מעט מן האנרגיה.
בשיטת מאירים אנחנו נותנים שיעורים קצרים, סליחה קצרצרצרצרים, ומקפידים שתמיד השיעור יסתיים לפני שהילד מתחיל להראות סימני עייפות. וראה זה פלא: ככל שהשיעור קצר יותר כך ההישגים גדולים יותר, וככל שהציפיות קטנות כך השמחה גדולה. אני פוגשת הורים שיש להם רק עשר דקות ביום כדי לעבוד עם הילד. אבל עשר דקות זה המון! בעשר דקות אפשר להספיק ללמד עשרה שיעורים, כל שיעור בן דקה, וכל דקה היא כמו טיפת מים שיורדת על אבן עד שנעשה חור. העיקרון של 'מעט מן האור' נכון בכל תחום. זה נכון לגבי התפילות והברכות שלנו. זה נכון לגבי הפרוטות המעטות שיש לנו לתת לצדקה. זה נכון לגבי מילה טובה אחת קטנה שיכולה לשנות גורל חיים. זה נכון גם לגבי המתבגרים שלנו, שלא צריכים מאיתנו יותר מאשר חמש דקות כל יום. חמש דקות של תשומת לב ואהבה נקיה, שלא נקטעת באמצע בגלל צלצול טלפון. שינוי חיובי לא מתרחש ביום אחד אלא בצעדים קטנים וכמעט בלתי מורגשים, כשם שגשמי ברכה לא יורדים כמבול אלא טיפין טיפין. וכך, בעוד אנחנו מחפשים אחרי האור הגדול והמסנוור, דווקא מעט מן האור הוא שדוחה הרבה מן החושך. אבל אני לא יכולה להספיק הכל! אומרת לי אמא עסוקה וברוכה, ובעיני רוחי אני רואה את מוכרת התפוחים שכל תכולתו של הארגז שלה מתגלגלת במורד הרחוב. תפוח אחד את יכולה להרים? אני שואלת, והיא יודעת שכן.
כל מורה יודעת שארבעים וחמש דקות זהו משך זמן ארוך מכפי שילד מסוגל לקלוט ולהתרכז. הדיבורים וההפרעה בשיעור הם בעצם ניסיון של התלמידים לפרוס את השיעור למנות קטנות ו'אכילות'. אחת הדוגמאות לכך היא הז'אנר של הרצאות טד, שהולך וצובר תאוצה. אנשים מופתעים לגלות שאם השיעור מוכן היטב, תוך עשרים דקות הם יכולים לחוות למידה מרוכזת ומשמעותית הרבה יותר מאשר בשיעור ארוך ומייגע. לפני כמאה שנה היה נהוג בישיבת קלם לקיים שיעור בן חמש דקות בלבד. האתגר שלנו כהורים מאירים הוא להפוך את הזמן המשותף שלנו ושל הילדים ליחידות קטנות של 'מעט מן האור'. בואו נעריך דקה ועוד דקה של הקשבה, של ריכוז, של חשיבה או של גילוי. אם נוקיר את מעט האור הזה, הוא יוכל בסופו של דבר ליצור אור גדול.
