חומר למחשבה

תפיסת הכיוונים ימין ושמאל היא יכולת חשובה מאוד לכל אדם, וגם לילדים. ילד שיודע היכן נמצאת יד ימין שלו חווה את גופו, מודע לעצמו, מתמצא במרחב, מסוגל להגיב להוראות ("פנה ימינה") ולהבין את סביבתו הקרובה באופן שנותן ביטחון ובהירות.
ילדים רבים מתקשים להפנים את תפיסת הכיוונים, לעיתים מבלי שהמבוגר שלצידם יהיה מודע לכך. לפעמים זה מתגלה ממש באקראי, כשילד בן עשר מתבלבל כשהמורה אומרת לרשום את השם בצד ימין של הדף…
ההבחנה בכיוונים מתקבלת ממערכת התחושה העמוקה (הקינסתטית) ומעידה על כך שהילד למד לזהות את איברי גופו, והוא מכיר ותופס נכון ממדים. בנוסף, ההבחנה בין ימין לשמאל היא תוצאה של מודעות לקו אמצע. זהו קו דימיוני החוצה את הגוף לכל אורכו לשני חלקים.
הפעם הראשונה שבה התוודעתי לקיומו של קו האמצע הייתה כשראיתי את מאיר שלי כתינוק, שוכב בתנוחה של סימן שאלה. הבחנתי שזו תנוחה לא סטנדרטית אצל תינוקות, והנחתי שזה קשור לתסמונת דאון, אבל עדיין לא ידעתי להסביר מה אני רואה. כאשר הושטתי לו חפצים הוא הושיט יד כדי לקחת אותם, אבל האופן שבו הוא עשה את זה היה נראה לא שגרתי, ואז קלטתי שאין לו מודעות לקו אמצע, דבר שאצל ילד רגיל מגיע בטבעיות.
כל תינוק נולד עם תפיסה של קו אמצע, שגורמת לו להפגיש את ידיו במרכז הגוף, בתחילה באופן אקראי ולאחר מכן במכוון. תחושה זו הולכת ומתחדדת, והיא הבסיס לתנועה, לאחיזת חפצים ולפעולות פשוטות כמו אכילה. הכרת ציר האמצע מאפשרת לילד לפעול בתיאום עם שני צידי גופו, ולחצות אותו עם צד אחד של הגוף בתיאום או בנפרד מהצד השני. בשלב הראשון ילד לומד לזהות צדדים (ימין ושמאל) בידיו, לאחר מכן בשאר אברי גופו, ורק לאחר מכן הוא מבין שימין ושמאל הם בעצם כיוונים במרחב הכללי.
זה מידע קצת מורכב להבנה גם לילד רגיל, קל וחומר כשמדובר בילד עם פגיעה מוחית או אתגר התפתחותי. ובכל זאת, זה אפשרי ואפילו פשוט ללמד ילדים את הקונספט של ימין ושמאל, אם נזכור שני עקרונות פשוטים:

1. ככל שהמוח צעיר יותר כך הוא קולט יותר בקלות ויותר במהירות.
2. ילדים מגיעים למסקנות לבד, אם יש להם מספיק דוגמאות.
   המשמעות המעשית של שני העקרונות האלה היא, שאם ניקח ילד מגיל יום, ובכל פעם שניגע ביד ימין שלו נגיד את המילה "ימין", ובכל פעם שניגע ביד שמאל שלו נגיד "שמאל", תוך זמן קצר הוא ידע איזו יד ימין ואיזו שמאל. יתרה מזו: באותה מידה שהוא יבחין בין יד לרגל, או בין אף לאוזן, כך הוא יבחין בין יד ימין ליד שמאל.
   כעת עשו חישוב קצר: כמה פעמים ביום אתם נוגעים ביד ימין או שמאל של הילד שלכם? קחו בחשבון הלבשה בבוקר ובערב (ועוד כמה פעמים במשך היום…), אכילה, שטיפת ידיים, הגשת חפצים. אם בכל הזדמנות כזו תיתנו לו להרגיש את היד תוך כדי שתקראו בשמה – המידע יצטבר במוחו עד שיגיע ל"מסה הקריטית" ויופנם.
   אם במקביל תעשו אותו דבר לגבי הרגליים, וכל פעם שתנעלו לילד נעליים תציינו בפשטות "ימין" ו"שמאל", הוא ילמד שימין ושמאל הם מושגים רחבים יותר מאשר שמות של ידיים. מכאן תמשיכו לשאר אברי הגוף. לא מומלץ לגעת בעין, אבל מגע קל באוזן, בכתף, במותן, תוך ציון "ימין / שמאל" יארגן לילד את הצדדים בגוף.
   אל תחכו שהוא יסיים בהצלחה את שלב א' כדי לעבור לשלב ב'. אתם יכולים במקביל להכרת הצדדים בגוף להשתמש במושגים "ימינה" ו"שמאלה" גם לגבי כיוונים במרחב. בנהיגה, בהליכה, בעגלה וסתם בהצבעה על כיוונים, תמיד ציינו בפשטות: ימין / שמאל. מילה קטנה, לא דורשת עבודה קשה או זמן, ועושה סדר בראש ובמרחב.
   ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: כמה זמן ייקח עד שהמסר יופנם? התשובה כמובן תלויה במספר הפעמים שבהם אתם מלבישים ומפשיטים את הילד… בכל מקרה, אם תתחילו בגיל שנה, וייקח שנתיים עד שהאסימון ייפול, עדיין תוכלו לחגוג ניצחון כשהילד שלכם יזהה את הצדדים בגופו ובעולם בגיל שלוש!