חומר למחשבה

אישה אחת בת 96 הלכה לעולמה והעולם עצר את נשימתו. האישה הזו לא הייתה החכמה, העשירה או החביבה ביותר, אבל היא הייתה מלכה. מאות אלפי האנשים שהעריצו אותה ידעו זאת, אבל מי שידע זאת טוב יותר מכל אחד אחר היה… היא עצמה. אליזבת' השנייה ידעה כמה משקל יש לכל מילה שלה, ואפילו לכל מבט, ולמרות שהייתה מוקפת ביועצים ובעוזרים בכל תחום, החל בדיפלומטיה וכלה באיפור, בסופו של יום היא הייתה המלכה, והשרביט היה בידיה.

יש לי תחושה שאחרי שנים של דמוקרטיה, שוויון, זכויות הילד, הכלה ופתיחות, הילדים שלנו זקוקים גם לאמא-מלכה. נכון שיש משהו נפלא באמא שהיא חברת נפש, אמא שמעניקה לילד כל מה שהוא צריך, אמא קשובה וחמה, אבל שכחנו שילדים זקוקים גם לאמא שהיא הורה, במובן הכי פשוט של המילה.

אמא מלכה היא מנהיגה שיודעת היטב את מעמדה. אמא שלא פועלת מעמדת תגובה למה שהילד עושה אלא מעמדה של הובלה ויוזמה. היא יודעת את אשר לפניה, ומאמינה שיש לה כלים כדי לקדם את הילד שלה. אמא מלכה היא לא דמות שתלטנית ותוקפנית, כי היא לא זקוקה לכוח כדי להיות מלכה. המלכה שבה מדברת גם בלי מילים.

אני פוגשת עוד ועוד הורים נפלאים ומותשים שנותנים לילדים שלהם הכל, אבל משום מה משהו לא הולך. כשמדובר בילדים עם אתגר התפתחותי, הקושי לנהל את העניינים הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור. במקרים מסוימים הילד מביא איתו שתלטנות, נוקשות חשיבתית או דפוסים שקשה לשנות, ובמקרים אחרים ההורה מביא איתו רחמים ונקיפות מצפון שמונעים ממנו להיות בעמדת הובלה.

במקרים כאלה הרבה כוח מוקדש לכיבוי שריפות ולא לבנייה. 'אני לא מצליחה להושיב אותו', 'אי אפשר להעביר יותר מכמה דקות בלי שמשהו משתבש', 'אבל הוא לא רוצה לשתף פעולה' – אלה משפטים שאני שומעת סביבי ובתוכי, והם מתארים לא מעט רגעים בחיינו.

התוצאות הן ילדים שלא הולכים לישון בזמן, שאוכלים מה שלא בריא להם, שקשה להעסיק אותם או להציב להם גבולות. כמה כוח מתבזבז לריק, כשילד מושך לכיוון אחד ואנחנו לא מצליחים להחזיר את המושכות אלינו.

תהיי מלכה, אני אומרת לעצמי ומשפילה מבט אל שרשרת הפנינים שלי. בהתחשב בפער במחיר, קצת מצחיק להשוות את שרשרת הפנינים הצנועה שלי לשרשרת הפנינים של מלכת אנגליה, אבל מה זה משנה. בתודעה שלי בחרתי להפוך את שרשרת הפנינים הפשוטה לסמל, שמייצג את העובדה שאני המלכה-האם. מאז, אני משתמשת בשרשרת הפנינים המלכותית שלי כמו בקוד סודי, וכשילד מנסה לנהל אותי ולתת לי הוראות, והוא כן רוצה ולא רוצה יותר מדי דברים, אני נוגעת קלות בשרשרת הפנינים שלי, ואיכשהו הטון שלי (ואחר כך גם שלו!) משתנה.