שני דברים אני יודעת בוודאות: אחד – שאני אמא טובה, והשני – שהילד שלי צריך ללכת מינימום חצי שעה כל יום. לגבי העניין הזה של אמא טובה, אני מודה שמדי פעם מתעוררים בי ספקות, אבל ברגע של אמת, כשאני משוחררת מנקיפות מצפון מיותרות, אני חייבת להודות שאני באמת משקיעה ככל יכולתי ואפילו מעבר לכך. ולגבי ההליכה היומית אין לי ספקות: מאז שהתחלנו אני רואה שיפור בהרבה תחומים: הגוף שלו יותר מאורגן, מהליכת 'דובי' מסורבלת הוא עבר להליכה מהירה עם הצלבות ידיים, ובתור בונוס הוא גם רזה. ברור לי שזה בזכות ההליכות שלנו. אנחנו עושים הליכת בוקר יום יום כבר שלושה חודשים.
אז למי אנחנו צריכים להודות?
התשובה היא לנהג של ההסעה. משום מה נגזר על הילד שלי להיות הראשון שעולה והאחרון שיורד, מה שאומר שעה וחצי בהסעה. אני יודעת שזה לא חוקי ומנסה לפעול כדי שזה ישתנה, אבל עד שמישהו בחברת ההסעות יואיל לענות לטלפונים שלי, וכל עוד לא יורד לנו גשם בשבע ושלושים בבוקר, אנחנו ממשיכים בנוהל הזה של חצי שעה ברגל עד ההסעה, מה שחוסך לילד סיבוב של שעה בתוך השכונה, ומשאיר לו רק חצי שעה בפקקים עד הגן.
בחצי השעה הזו אנחנו משוחחים על דברים ברומו של עולם: קצת פרשת השבוע, בדיחות קצרות, תרגילי חשבון, וסיפורי יום יום משעשעים. ביחד הגענו למסקנה של ד"ר סוס: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים. כל יום אנחנו מגלים משהו חדש בדרך: נמלה גדולה, ציפור גן עדן, פועל ניקיון. על כל אחד מאלה יש לנו כל כך הרבה מה לומר!
אני יודעת שביום שחברת ההסעות תתעשת, התענוג הזה ייגמר. אמנם אני אמשיך לדעת שהילד שלי חייב ללכת כל יום חצי שעה, ואמשיך לרשום לי את זה ביומן, ואמשיך להרגיש רע כל ערב כשאדע שלא עשינו את זה, אבל בסופו של יום אנחנו לא נעשה את זה. הדבר היחיד שיכול לגרום לי לעשות את זה הוא כשלא תהיה לי ברירה. כשאומר לנהג ההסעה בחזור מהגן להוריד אותו בתחילת הרחוב. כשנתחיל לקנות ירקות בחנות הרחוקה מהבית. כשנרד מהאוטובוס שלוש תחנות אחרי הבית.
לפני מותו, יעקב מבקש מיוסף להישבע שלא יקבור אותו במצרים. יוסף מבטיח "אנוכי אעשה כדברך", אבל יעקב לא מסתפק בכך, וחוזר ומבקש "הישבעה לי", ורק אחרי שיוסף נשבע הוא משתחווה על ראש המיטה. האם ייתכן שיעקב לא סמך על המילה של יוסף ונזקק לשבועה, כדי להיות בטוח שבקשתו האחרונה תתמלא?
הרמב"ן אומר שיעקב ידע שהמצרים יערימו קשיים, ולא קל יהיה לקיים את בקשתו. הוא סמך על יוסף שלא יתרשל, אבל אחרי הכל יש גבול כמה אפשר להפוך את העולם. כדי לגרום ליוסף להוציא מעצמו כוחות גדולים יותר ביקש יעקב לנצל את כוח ה"אין ברירה". כשיוסף יהיה מחויב למלא את השבועה, הוא ימצא בעצמו כוחות כוחות ועוצמות שאפילו הוא לא מודע לקיומם.
כולנו דומים לאותו נכה, שברגע שפרצה שריפה פתאום הצליח לרוץ. זה הקסם של 'אין ברירה' שמוציא מאיתנו כוחות שלא ידענו על קיומם. אז אם את רוצה להפסיק עם הקפה, תוציאי את הקפה מהבית. ואם חלב לא עושה לילד שלך טוב (לרוב הילדים זה לא עושה טוב), תדאגי שלא יהיה במקרר. וגם שיהיה תחליף. אם את רוצה שהילד יזחל, תחביאי מעצמך את הסדים, כיסא הגלגלים והעמידון. למה? פשוט כי אין לך ברירה. את רוצה שהוא יתקדם, ואת יודעת שזו הדרך.
עיצוב ובניה Odesign