כשהילד שלכם זוכה במקום ראשון בחידון ארצי, אין אמא גאה ממך. כשהבת מתקבלת לעבודה במקום נחשק, לא רק הגו שלה מזדקף אלא גם שלך. וכשמנהל בית הספר מעיד שאתם הורים ש'יודעים לחנך' נוספים כמה גרמים לדימוי העצמי שלך.
ולמה לא. אנחנו האימהות נותנות את כל המשאבים שלנו: כוח, מוח, זמן, כסף, לב ומה לא, אז כשמגיע רגע של נחת אמיתי אין מאושר מאיתנו בעולם כולו.
זה היה יכול להיות מושלם, אלמלא הילדים היו מקשרים את העיניים הזוהרות שלנו להישגים שלהם. בלי שנאמר מילה הם יוצרים משוואות כאלה: אמא מעריכה אותי אם אני מצטיין בלימודים. אבא גאה בי כשאני מתנהג יפה. ההורים אוהבים אותי בגלל שאני מביא כבוד למשפחה. משוואות כאלה עשויות להיות גורם מדרבן להתנהגות מופתית, אבל גם גורם מעודד חרדה: ומה אם לא אעמוד בציפיות? ומה אם אאכזב?
לאהוב ילדים קטנים זה קל. יש להם לחיים רכות כאלה שבא לך לצבוט וחיוך שממיס את הלב. אבל כשהם גדלים, מלאכת האהבה לא תמיד כל כך קלה. לא בגלל שהילד מעצבן, קוצני או מתבגר, אלא לפעמים דווקא בגלל שהוא עושה הכל לפי הספר, ואז אנחנו מתפתים להוקיר את המעשים וההישגים במקום לראות את הילד שבפנים. אהבה מזוקקת היא מצרך נדיר, אבל עבור ילדים רבים היא חמצן. לכן הם מעמידים את ההורים במבחנים קשים, עושים להם בושות ושוברים להם את הלב מאכזבה, רק כדי לראות: האם תאהבו אותי גם ככה? האם בכלל אי פעם אהבתם אותי, או שתמיד אהבתם את מה שעשיתי ואיך שהתנהגתי?
כהורים לילדים עם אתגר התפתחותי יש לנו הזדמנויות לא מעטות לחוות אהבה צרופה. אני פוגשת אתכם אצלנו ב'מאירים' יום יום, ובכל פעם מחדש עומדת דום מול האיכפתיות, הדאגה והכבוד שאתם רוחשים לילד, בלי קשר לרמת התפקוד או ההבנה שלו. יש הורים שמקפידים לא לדבר בנוכחות הילד על הקשיים שלו כדי לא לייאש אותו. אחרים זוכרים לשאול אותו אם זה בסדר שהם חולצים לו את הנעליים למרות שהוא לא עונה. כולכם נושאים את הילדים האלה בעדינות ועוטפים אותם באהבה אינסופית שאינה תלויה בדבר.
מול עיניי עולה עכשיו אחד הילדים המאירים שלנו. זהו ילד שהביטוח הלאומי איבחן אותו כבעל פיגור בינוני, אבל אבא שלו איבחן אותו כ'פיצקוש'. הילד סיפר לי שאבא שלו אוהב אותו, וכששאלתי למה הוא אמר בפשטות של מי שמספר עובדת טבע ידועה לכל: כי אני הפיצקוש שלו.
כמה עשיר אתה, פיצקוש הקטן! אני מכירה הרבה ילדים חכמים, יפים וחזקים שלא זוכים לאהבה כזו טהורה. לא פלא שאתה שופך אהבה על כל מי שנמצא ברדיוס שלך, ומי יודע אם לא זאת השליחות שלך בעולם – ללמד את כולנו לאהוב ללא תנאי את הפיצקוש הקטן שלנו.
