חומר למחשבה

אנגלית טובה היא לא לוקסוס. בעידן שלנו, גם אם אתם לא מתכננים להגר לארצות הברית בעתיד הקרוב או הרחוק, עדיין רוב הסיכויים שבשלב כלשהו בחיים הילד שלכם יפגוש את הצורך בידיעת אנגלית. אין ספק ששליטה באנגלית היא יתרון בתחום התעסוקה וההשכלה, אך גם במפגשים חברתיים ובהתמצאות בעולמנו הגלובלי אנגלית בסיסית היא כלי חשוב.
בהתאם לכך מקדישה מערכת החינוך מקום נכבד להוראת אנגלית. בדקתם פעם כמה שיעורי אנגלית יש לילד שלכם מדי שבוע? ילדינו שוקדים על רכישת האנגלית במשך שמונה שנים ארוכות, ועדיין היקף הידיעות ומיומנות השימוש של תלמידים בישראל באנגלית אינו מספק. רק מספר זעום של תלמידים יוצא מבית הספר עם שליטה טובה בשפה, וגם זה בדרך כלל בזכות רקע מהבית או למידה עצמית.
השאלה למה תמונת המצב נראית כך מחזירה אותנו אל האיבר שאחראי על רכישת שפה – המוח. ככל שהמוח צעיר יותר, כך הוא מסוגל לקלוט אינפורמציה בקלות, במהירות וביעילות. במסכת אבות מתואר הלומד בצעירותו לדיו הכתובה על נייר חלק, בניגוד לאדם הלומד בזקנותו, שדומה לדיו כתובה על נייר מחוק.
באשר לשפות, פרופ' פטרישה קוהל מגדירה תינוקות כ"גאונים לשוניים". חשבתם על זה פעם? כל תינוק ממוצע רוכש – תוך שנה-שנתיים – שליטה טובה בשפת אם, וזה כולל מספר עצום של מילים וביטויים, לצד מערכת חוקי דקדוק ותחביר שבהם הוא משתמש בלי שלמד שיעור לשון אחד. גאונות לשונית זו נמשכת עד גיל 7, ולאחר מכן פוחתת באופן הדרגתי עם הגיל.
זהו אחד הדברים המצחיקים ביותר שאנחנו המבוגרים עושים. אנחנו נותנים לילדים לשחק בפלסטלינה עד גיל 7, ובדיוק ברגע שבו יכולותיהם הלשוניות מתחילות לדעוך – אנחנו מושיבים אותם בבית הספר כדי להתחיל ללמוד שפה. לפעמים אנחנו מגדילים לעשות ומחכים עד גיל 10, כדי להיות בטוחים שכל התאים שאחראיים על רכישת שפה בגיל הנכון כבר התנוונו, ורק אז מתחילים ללמד אותם שפה שניה.
מה קורה לילדים שלומדים שפה שניה מגיל אפס? ילדים שגדלים במשפחות הדוברות שתי שפות או יותר לא עובדים קשה יותר מכאלה שנדרשים ללמוד רק שפה אחת. הילדות שלהם לא נעשקת, הם לא עייפים, רציניים, מתוחים או שונאים למידה יותר מחבריהם החד-לשוניים. איכשהו, המוח שלהם פשוט משתלט על המשימה בחדווה, והוא לומד ומאחסן 2 במחיר 1. במילים אחרות: שפה שניה שנרכשת עד גיל 7 נשמרת במוח בדיוק באותו אופן שבו נשמרת שפה ראשונה, לעומת זאת שפה שנלמדת אחרי גיל 7 נתפסת כשפה שניה, ולעולם לא תגיע לאותה רמת טבעיות ושליטה כמו אלה של השפה הראשונה.
מעבר ליתרונות הפרקטיים שברכישת שפה שניה בגיל צעיר, יש סיבה נוספת לכך שנרצה לדרבן אתכם לעשות זאת. מחקרים מצאו שאצל ילדים דו לשוניים צפיפות תאי המוח גדולה יותר, בהשוואה לדוברי שפה אחת בלבד. צפיפות גדולה של החומר האפור במוח מאפשרת רמה גבוהה של עיבוד מידע יעיל, זיכרון, דיבור ותפיסה סנסורית. במילים פשוטות: לימוד שפה שנייה הוא סוג של התעמלות שמפתחת את המוח, כך שגם אם לילד שלכם לא יהיה לעולם צורך בשימוש באותה שפה שניה (למקרה שבחרתם בניב של שבט נידח באפריקה), עצם התהליך של רכישת שפה שניה הוא מבורך.
אם אתם הורים לילדים עם פגיעה מוחית, אתם בוודאי תוהים אם שפה נוספת לא תהיה מעמסה מיותרת: "הרי גם ככה קשה לו ללמוד שפה". אתם חוששים ששפה שניה תיצור בלבול מיותר, ובמילים אחרות – שלא נשאר מספיק ג'יגה במוח גם עבורה. אנחנו במאירים חושבים ששפה שניה היא בונוס, ושבהחלט יש מקום לשפה שניה, ואם יש לכם מספיק כוח להשקיע – לכו גם על שפה שלישית ורביעית. למידת שפה זה לא מטלה שמעיקה על המוח אלא פעילות מבריאה ומחזקת. כמובן שכל זה בתנאי שהלמידה נעשית כמו שלמידה צריכה להיעשות. אם אתם שוקלים את האופציה של השמעת הקלטות כדי ללמד את הילד שלכם שפה נוספת – כדאי לכם לצפות בהרצאה הקצרה של פרופ' קוהל על גאונים לשוניים. ספוילר: זה לא רעיון טוב. לדעתי, הדרך המומלצת ללמד שפה שניה היא בדיוק אותה דרך שבה אנחנו מלמדים את השפה הראשונה.