חומר למחשבה

מה התפקיד הראשון שלך בתור אמא?

ענת זרקה לי את השאלה כשהייתי אמא די צעירה ועוד היו לי תשובות מוכנות לשלוף.

לחנך! קפצו הגנים הייקיים שלי.

לאהוב! אמר הלב שלי.

לדאוג! אמר קולה של האמא הפולניה שבי.

ענת אמרה שכל זה נכון אבל אמא צריכה קודם כל לשכב על הגדר כדי שהילד שלה לא ייפגע. אמא יכולה לבשל או לא, לעזור בשיעורי בית או לא, לתפור תחפושות או לא, אבל הדבר הראשון שאמא אמורה לעשות זה להגן על הילד שלה.

מתי יצא לכם, כהורים, להגן על הילד שלכם ברמה כזו, ולשכב על הגדר כדי שהוא יעבור?

כשענת אמרה את זה הילד שלה היה חייל קרבי, אז הנחתי שהיא מדברת מתוך הרצון שלה לגונן עליו. איך זה בכלל קשור אלי, חשבתי, ובכל זאת שמעתי ושמרתי לשעת הצורך, שעת הכושר או שעת מבחן.

השעה הגיעה כשהבן שלי נכנס לכיתה א'. פגישת ההיכרות החגיגית התחילה ממש ברגל ימין, אבל אז הגיעה ההפתעה: לרגל האירוע הוזמן רבי אלתר המיתולוגי, חביב הילדים, לתת הופעת פתיחה.

איזה רעיון גאוני! חשבתי לעצמי, אבל ברגע שהאיש נכנס עם הגיטרה על הגב והמיקרופון ביד – הבנתי שהילד שלי לא חושב כמוני. הוא פשוט הסתכל עלי והתכווץ, ולי היה דה ז'ה וו ממסיבת סוף השנה שבה הילד קיבל שיתוק ברגע שהמיקרופון התחיל לפעול. כשההופעה התחילה הילד כבר ישב על הברכיים שלי עם הגב לבמה, ומי שיודע מה זה ילד עם שמיעה לא מווסתת יכול לשער מה הולך להתרחש. אחרי שהיינו בסרט הזה במסיבת הסיום ידעתי איזו עוגמת נפש מצפה לילד והבנתי שאני יכולה למנוע את זה.

תשכבי על הגדר! שמעתי מתוכי את קולה של ענת בטון מצווה. וכך קרה שאני, זו שמתביישת להחליף מוצר פגום בסופר, עשיתי את הדבר הכי לא טבעי לי בעולם: ניגשתי לבמה וביקשתי להנמיך את הווליום. ולא זו בלבד. אחרי שהבקשה נענתה נשמתי עמוק והעזתי לבקש להנמיך עוד קצת.

באותו ערב לפני השינה שיחזרנו את החוויות שעברו עלינו לאורך היום (זה טקס קבוע אצלנו). שאלתי את מאיר מה היה הדבר הכי משמח שקרה לו היום, ולהפתעתי, כל חוויות ההתחלה המסעירות נדחקו הצידה, והוא ענה בפשטות: שביקשת להוריד את הרעש בשבילי. שמתי לב שהוא לא אמר 'להנמיך את הווליום' או 'את המוסיקה' אלא 'את הרעש', כי ככה זה נשמע והתקבל אצלו, למרות שלילדים אחרים זה לא הפריע (או שהם לא חשבו שאפשר לבקש עזרה).

אחרי שמאיר סיפר לי מה היה הדבר הכי משמח עבורו היום, הוא שאל אותי מה היה הדבר המשמח שלי (זה חלק מהטקס). אמרתי לו שעבורי הדבר הכי משמח היה שנתתי לילד שלי תחושה שאמא שלו תשכב על הגדר כדי להגן עליו. אני לא בטוחה שהוא הבין, אבל אני הבנתי וזה מה שחשוב.