חומר למחשבה

הבן שלי היה בן ארבע כשהוא ביקש את ה'שמנציקלופדיה'. לרוע מזלי זה קרה בפומבי, וכך הייתי צריכה להסביר איך זה שילד בגיל הזה, ועוד ילד עם תסמונת דאון, מתעניין באנציקלופדיה.
האמת היא שגם לי עצמי לא הייתה תשובה, אז התחלתי לחשוב מחדש על השאלה מה באמת הרמה של ילדים ולמה אפשר לצפות, אבל הפעם לא על סמך תיאוריות אלא מתוך התבוננות בילדים הקטנים ביותר שאפשר. חזרתי לגיל הינקות וגיליתי תופעה מוזרה: ככל שהתינוק קטן יותר, כך אנחנו מייחסים לו רמה גבוהה יותר של אינטליגנציה, ועם הזמן והגדילה שלו – אנחנו מתחילים להיות יותר סלקטיביים ונותנים בו פחות אמון.
נשמע מוזר? בואו נעקוב אחרי השלבים הראשונים בהתהליך המדהים של רכישת המילים הראשונות אצל פעוטות.
המונח המורכב ביותר במילון הוא לדעתי אהבה. גדולי ההוגים והפסיכולוגים הקדישו ספרים ומחקרים לשאלה 'מהי אהבה', ואני לא בטוחה שיש לכך הסבר חד משמעי. אם תעצרו כרגע את שטף הקריאה ותנסו לתת את ההגדרה שלכם ל'אהבה' כנראה תרגישו בעצמכם עד כמה התשובה חמקמקה. יחד עם זאת, עדיין לא נולד ההורה שיהסס או יימנע מלחשוף את הילד שלו למילה אהבה בכל הטיה אפשרית, וממש מהרגע הראשון לחייו הוא שומע את הלחישה 'אני אוהב אותך'.
לצד האהבה קיימת רשימה ארוכה של מילים ערטילאיות, מופשטות וקשות להבנה, שאנחנו לא חוסכים מילדינו ממש מגיל אפס: רוצה, עוד מעט, מהמם, מוכן, הנה, רגע, מחר ועוד ועוד. אנחנו שולפים את המילים האלה בלי לחשוב ובלי להסס, וסומכים על הילדים שהם מבינים אותנו, ואפילו לא יותר מדי מתפעלים כשאנחנו מגלים שהם אכן מבינים ואפילו משתמשים במילים האלה בהקשר נכון.
וכאן מתפתחת אנומליה לא הגיונית: ככל שהזמן עובר והתינוק הגאון שלנו גדל, אנחנו מתחילים לצנזר את עצמנו. במקום 'לטייל' אנחנו אומרים 'הייטה' ובמקום 'להכות' יש את 'אדה' (או עדה, אין לי מושג איך מאייתים כזו מילה). עם הגדילה של הילד אנחנו מפעילים את מערכת המסננות שלנו באופן עקבי ומעדכנים אותה.
בכל שלב של ההתפתחות שלו, מתוך מטרה לרדת לגובה העיניים שלו, לחשוף אותו רק למושגים שהוא יכול להבין ולחסוך ממנו מונחים קשים מדי.
מזל שהילדים מצליחים לעקוף אותנו ולהתפתח מתחת לרדאר. הם ממגנטים אליהם מילים ומונחים חדשים. אלה מהם שיודעים לדבר בסוף מפתיעים עם הברקות שאנחנו לא יודעים מאיפה הן הגיעו, ואז אנחנו מספרים את החוכמות שלהם לכל מי שמוכן לשמוע אבל עדיין ממשיכים להפעיל את מערכות הבקרה ולהתאים את הידע שאנחנו מלמדים למה שנחשב כ’תואם גיל’. בסופו של דבר רוב הילדים מיישרים קו ומגלים פחות סקרנות ועניין בתחומי ידע שלא נגישים להם וחבל.
שונה מכך מצבם של ילדים שלא יודעים לדבר. בדרך כלל הם מקבלים מלכתחילה תכנים מצומצמים ומוגבלים, שמתאימים לציפיות המונמכות שלנו, בשעה שאילו יכלו הם היו מבקשים 'שמנציקלופדיה'.
ביום שבו החלטתי לוותר על תקרת הזכוכית המלאכותית, נפתחו לפניי אופקים חדשים. סיפרתי לילד שלי על כוכבי לכת, על גן עדן, על חיידקים, קורי עכביש ואינדיאנים. העיניים שלו סיפרו לי שהוא מבין יותר ממה שהוא יכול לומר, וזה היה היום שבו פתחנו יחד את השמנציקלופדיה.