השעה הייתה 8:00 בבוקר. ידעתי שתוך כמה דקות השוטרים של ארליך יגיעו אלינו. הם תמיד מגיעים ראשונים, ומיד אחריהם בטח ידפקו הכלה של דנינו (בת 8) והמלך של שוורץ (4) , ומאותו רגע ועד סוף פורים לא תהיה דקה לנשום. ניצלתי את רגעי החסד כדי לצלם את התחפושות, ואגב זה גם את הילדים שמסתתרים בתוכן. בשתי הדקות שנותרו כתבתי לאימהות של מאירים הודעה קצרה עם הכותרת ‘תצטלמו עכשיו’, וברגע הבא השוטרים הקטנים עם סלסלות הקש והצלופן היו בדלת.
ועכשיו, כשאני מביטה בקולאז’ המרהיב שלפניכם, אני מבינה כמה חשוב להנציח את הרגעים האלה. ‘נס שהזכרת לנו’, כתבה לי אמא של רוני לצד התמונה ששלחה. ‘זו הבונבוניירה הכי מתוקה שנשארה לנו מפורים’, הוסיפה אמא של יעל והדגישה: ‘לילדים עם צרכים מיוחדים יש צורך מיוחד בכל דבר, אפילו בתמונות’.
וזה כל כך נכון. אין ילד שלא נהנה לראות תמונות של עצמו, אבל לילדים המאירים שלנו התמונות חשובות אפילו יותר מהרגיל. תמונה יכולה לעזור לילד לטפח דימוי עצמי חיובי, ואין דבר יותר חשוב מזה כשמדובר בילדים שהמראה או התפקוד שלהם לא תמיד עוזרים להם במשימה. עבור הילד, תמונה יפה היא מראה של עצמו ודווקא ברגעים היפים שלו כשהוא במיטבו. כשאנחנו מנציחים את הרגע הזה שבו הילד שלנו נראה מוצלח ומרשים, אנחנו עוזרים לו לייצר תמונה פנימית חיובית אודות עצמו.
מעבר לדימוי, תמונות יכולות לעזור לילדים שלנו להתמודד עם קושי לעבד סיטואציות ולשתף בחוויות. התמונה עוזרת לילד לחזור לאירוע, להיזכר בפרטים ומהמקום הזה גם לשתף. כמובן שקשה יותר לשתף כשמדובר באירוע מורכב ורגיש, לכן נתחיל בתמונת תחפושת: נתייחס לפרטי הלבוש, לרקע, לדמויות נוספות אם יש, ואחר כך גם לאווירה ולתחושות. כשמתבוננים בתמונות קל יותר להעלות זיכרונות, לשחזר ולעבד ממרחק של זמן.
אז בנוסף לתפקידנו כמעצבות תחפושות ומאפרות, בואו נתחפש בעצמנו ל… צלמות. כשאנחנו נכנסות לתפקיד של צלמת, העין מתחילה אוטומטית לחפש רגעים יפים וזוויות מוארות: חיוך של ילד, חיבוק של אח, ביחד משפחתי, ואולי הכי חשוב – השקעה ותרגול. אם נוסיף לתמונות גם כתוביות קצרות, האלבום של הילדים יהפוך לספר קריאה אהוב ומעצים.
